מחלות כרוניות, כמו סרטן, דלקות מפרקים או מחלות אוטואימוניות אינן מקריות | הן תוצר של רגשות וטראומות ד"ר מזרחי אברהם

הגוף והנפש קשורים בקשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה. מחלות כרוניות, כמו סרטן, דלקות מפרקים או מחלות אוטואימוניות, אינן פוגעות באדם באופן אקראי, אלא נובעות מדפוסי חשיבה והתנהגות לא מודעים שמקורם בילדות. הדיכוי של רגשות בריאים, כמו כעס, והצורך להיות נחמדים ולרצות אחרים על חשבון עצמנו, מהווים גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מחלות.

מחלות כרוניות, כמו סרטן, דלקות מפרקים או מחלות אוטואימוניות אינן מקריות | הן תוצר של רגשות וטראומות ד"ר מזרחי אברהם

מחלות כרוניות, כמו סרטן, דלקות מפרקים או מחלות אוטואימוניות אינן אקראיות | ד"ר מזרחי אברהם

תקציר המאמר:

כשאנו מדכאים את הרגשות שלנו ואת התגובה הטבעית שלנו ללחץ, אנחנו יוצרים חוסר איזון במערכות הגוף, במיוחד במערכת החיסון והמערכת ההורמונלית, שכן לא ניתן להפריד בין המערכות הפיזיולוגיות השונות. אנשים שלא מבטאים את הכעס שלהם נוטים לחלות יותר במחלות אוטואימוניות או סרטן, ואילו אנשים שמגיבים בכעס מוגזם נוטים לחלות יותר במחלות לב.

כדי לרפא את עצמנו, אנו חייבים להיות מודעים לדפוסים ההתנהגותיים והרגשיים הלא בריאים שלנו ולהתחיל לשנות אותם. עלינו ללמוד לבטא את עצמנו באופן אמיתי ולשים גבולות בריאים ביחסים, גם אם הדבר מרתיע אותנו בהתחלה. כשאנחנו לא אומרים לא במקום שבו אנחנו צריכים לעשות זאת, הגוף בסופו של דבר יעשה זאת במקומנו, בצורה של מחלה.

חשוב להדגיש שאין כאן האשמה של החולים. אלו דפוסים לא מודעים שנוצרו בנו מגיל צעיר מאוד, לרוב כתוצאה מטראומות או מסביבה שלא אפשרה לנו לבטא את עצמנו. אנשים שחוו התעללות בילדות או חיו בסביבה עם הורה אלכוהוליסט או אלים, למשל, לומדים לדכא את הכאב והכעס שלהם כדי לשרוד, וממשיכים בדפוס הזה גם בבגרות.

הדרך לשינוי מתחילה במודעות ונמשכת בעבודה פנימית יומיומית. עלינו לתת לעצמנו את ההזדמנות להתחבר לרגשות האמיתיים שלנו, לתת להם מקום, לזהות את הצרכים האמיתיים שלנו ולדאוג להם. לפעמים ידרוש העניין גם עזרה מקצועית כדי לפתור חוויות טראומתיות מהעבר. המסע להחלמה לא תמיד קל, אבל ההשקעה משתלמת - אנשים שעשו שינוי אמיתי בחייהם וחיים יותר מתוך אותנטיות וכבוד לעצמם, מצליחים לעתים קרובות להחלים ממחלות כרוניות או לחיות חיים מלאים ובריאים למרות המוגבלויות הפיזיות.

הרפואה המערבית נוטה להתעלם מההיבטים הנפשיים והחברתיים של מחלות ולטפל רק בתסמינים הפיזיים, אך המחקרים מראים בבירור שאי אפשר להפריד בין הגוף לנפש. כל המערכות מחוברות זו לזו, והן מושפעות מחוויות החיים שלנו ומהסביבה בה אנו נמצאים. לכן, הגישה הראויה והיעילה ביותר לבריאות היא גישה הוליסטית, הלוקחת בחשבון את האדם כמכלול על כל המערכות והרבדים שבו - פיזי, נפשי, רגשי, חברתי ורוחני.

המסקנה המתבקשת היא שבריאות אמיתית דורשת עבודה. היא דורשת ערנות ומודעות עצמית, היא דורשת אומץ לצאת מאזורי הנוחות ולערער על הנחות יסוד שהיו לנו שנים רבות. היא דורשת כנות וכתיבה עצמית, ונכונות ללמוד דרכים חדשות להתייחס לעצמנו ולסביבה. אבל בסופו של דבר, אם נצליח לחיות יותר מתוך הליבה האמיתית שלנו, מתוך כבוד והקשבה לצרכים האמיתיים שלנו, נוכל להשיג לא רק בריאות, אלא גם מימוש עצמי, שמחה ושלווה פנימית.

סיכום מורחב:

מחלות כרוניות - הקשר ההדוק בין הגוף לנפש

מחלות כרוניות, כמו סרטן, דלקות מפרקים או מחלות אוטואימוניות, נתפסות לעתים קרובות כתופעות מסתוריות הפוגעות באנשים ללא סיבה נראית לעין. אך האמת היא שהן כלל אינן מקריות. מחקרים מראים שקיים קשר הדוק בין הופעת מחלות כרוניות לבין דפוסי חשיבה והתנהגות לא מודעים, שמקורם לרוב בחוויות מוקדמות בחיים. הגוף והנפש אינם ישויות נפרדות, אלא מהווים מערכת אחת שלובה ומשולבת. מה שקורה בנפש משפיע בהכרח על הגוף, ולהיפך. לכן, כדי להבין לעומק את שורשי המחלה, עלינו להסתכל על האדם כמכלול - על ההיסטוריה האישית שלו, על הדפוסים הרגשיים והמנטליים שלו ועל הדינמיקה בינו לבין סביבתו.

דיכוי רגשות - הנזק הסמוי מן העין

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להופעת מחלות הוא הדיכוי של רגשות בריאים, ובמיוחד דיכוי הכעס. כולנו חווים כעס מדי פעם, זוהי תגובה טבעית כשמשהו פוגע בנו או חוצה את הגבולות שלנו. אך אנשים רבים לא למדו מעולם לבטא את הכעס שלהם בצורה בונה, כי הדבר נתפס בעיניהם כמסוכן או לא מקובל. הכעס הופך להיות מודחק ומכווץ פנימה, וכך הוא הופך מכוח מניע לשינוי לרעל המזיק לגוף. מחקרים מראים קשר ברור בין נטייה לדיכוי כעס לבין הופעת מחלות אוטואימוניות, שבהן מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף עצמו, וכן עם מחלות סרטן. לעומת זאת, אנשים עם נטייה לכעס מוגזם וחסר שליטה נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. מטרת האבולוציה היא למצוא את האיזון הבריא - היכולת לחוש ולבטא את הכעס בעת הצורך, אך בצורה מבוקרת ומדודה, מבלי לפגוע באחרים או בעצמנו.

הצורך להרגיש אהובים - המחיר הבריאותי

גורם נוסף שתורם רבות להופעת מחלות הוא הצורך להיות אהובים ומוערכים על ידי הסביבה. זהו צורך אנושי בסיסי וחיוני, במיוחד אצל ילדים, אשר תלויים לחלוטין בדמויות המטפלות לשם הישרדותם הפיזית והרגשית. אך לעתים, כדי להרגיש אהובים, אנו לומדים להדחיק חלקים מעצמנו שאנו חוששים שלא יתקבלו. אנו הופכים "נחמדים" ומוכנים להכיל ולרצות אחרים על חשבון עצמנו. לרוב מדובר בתהליך לא מודע שמתחיל כבר בינקות - תינוק שחש שאמו מתוחה מאוד עלול ללמוד לדכא את הבכי והמצוקה שלו כדי לא להוסיף לה. ילד להורה אלכוהוליסט עשוי לקחת על עצמו עוד ועוד תפקידים כדי "להציל" או "לרצות" את ההורה הסובל. וכך נוצרים דפוסים של ויתור עצמי והזנחה עצמית החורצים את גורלנו הבריאותי בהמשך הדרך.

הדרך לשינוי - מסע של מודעות עצמית

כדי לרפא את עצמנו ממחלות ולמנוע את הופעתן, עלינו להיות מוכנים להתבונן פנימה ולחקור את הדפוסים המחשבתיים וההתנהגותיים המזיקים שלנו. זוהי עבודה שדורשת כנות עצמית רבה, ולעתים אף סיוע מקצועי כדי להתמודד עם חוויות קשות מהעבר. אך הצעד הראשון הוא פשוט מודעות - נכונות להכיר בכך שהאופן שבו אנו מנהלים את חיינו הרגשיים עשוי להשפיע על בריאותנו הפיזית. ברגע שאנו מזהים תבניות לא בריאות, כמו הצורך הכפייתי לרצות או הימנעות מעימותים בכל מחיר, אנו כבר בדרך הנכונה לשינוי. משם, עלינו ללמוד בהדרגה לתקשר את רגשותינו וצרכינו בצורה בריאה ולשים גבולות ברורים ביחסים. בתחילה זה עלול להיות מאיים, שכן אנו עלולים לחשוש מדחייה. אך ברגע שנתחיל לכבד את עצמנו ולפעול מתוך הליבה האמיתית שלנו, סביר שהסובבים אותנו דווקא יעריכו אותנו יותר, והיחסים האמיתיים יתחזקו.

חשוב להדגיש שאין כאן כל כוונה להאשים את החולים או לטעון שהם "גרמו לעצמם" את המחלה. מדובר במנגנונים נפשיים עמוקים ולרוב בלתי מודעים, שנוצרים בנו עוד מגיל צעיר מאוד. כשילד חווה טראומה או גדל בסביבה רגשית לא בטוחה, הוא עושה כמיטב יכולתו כדי להתמודד ולשרוד. הוא מפתח דרכי הסתגלות שמשרתות אותו באותו רגע, אך עלולות להפוך לפוגעניות בטווח הארוך. בגיל מבוגר יותר, קשה לנו להשתחרר מהדפוסים האלה, כי הם כבר הפכו להיות חלק בלתי נפרד מזהותנו. לכן חשוב לגלות חמלה ורכות כלפי עצמנו בתהליך השינוי. כל צעד, גם הקטן ביותר, לכיוון של יותר אותנטיות ואמת פנימית, הוא צעד משמעותי לקראת החלמה.

הכוח לבחור מחדש

אנשים שהצליחו להחלים ממחלות כרוניות מספרים כמעט תמיד על שינוי עמוק שעברו בתפיסת העולם ובאורח החיים שלהם. הם למדו לתת לעצמם קדימות ולקחת אחריות על הבריאות והאושר שלהם. לפעמים הדבר דורש שינויים דרסטיים בחיים - עזיבה של עבודה לא מספקת, סיום של מערכת יחסים הרסנית או שינוי של הרגלי חיים מזיקים. השינויים האלה יכולים להיות מלווים בהרבה חששות ובלבול, אך מי שצולח אותם מדווח כמעט תמיד על תחושת שחרור עצומה וחיבור מחודש לעצמי האמתי. מחלה, על אף הקושי והכאב הכרוכים בה, יכולה להפוך בסופו של דבר למתנה - היא יכולה לשמש כקריאת השכמה שמאלצת אותנו לבחון את חיינו ולבצע את השינויים שתמיד פחדנו מהם. המפתח הוא לקחת אחריות במקום ליפול לתפקיד הקורבן, ולראות בכל משבר גם הזדמנות לצמיחה.

הפער בין הידע המדעי לבין הגישה הרפואית המערבית

למרות ההבנה הגוברת בדבר הקשר בין גוף ונפש, הרפואה המערבית עדיין ממשיכה במידה רבה להתייחס למחלות מנקודת מבט מכניסטית וצרה. כלומר, לראות כל מערכת בגוף כיחידה נפרדת ולנסות לתקן תקלות נקודתיות באמצעות תרופות או התערבויות ממוקדות. גם הפרדה בין "בריאות הנפש" לבין הרפואה הפיזית עדיין נפוצה - מטופלים עם מחלות כרוניות לא תמיד נשאלים על הרקע הנפשי והחברתי שלהם, או מופנים לעזרה רגשית במקביל לטיפול הרפואי. מגמה זו משקפת במידה רבה את הנטייה בתרבות המערבית להדגיש את הפרט ואת האוטונומיה שלו, ולראות את האדם כמנותק מהסביבה שבה הוא חי. 

אך המחקרים בתחום מראים בבירור שהניסיון להפריד בין מערכות הגוף, או בין האדם לסביבתו, הוא מלאכותי ואף מזיק. ילדים של הורים מודאגים נוטים יותר לחלות באסתמה, לא בגלל רקע גנטי אלא בגלל שהמתח של ההורים משפיע ישירות על יכולת הנשימה של הילדים. נשים בודדות נמצאות בסיכון כפול לחלות בסרטן השד אם עברו אירוע מלחיץ לעומת נשים עם רשת תמיכה חברתית טובה שחוו אירוע דומה. ואלה רק שתי דוגמאות מני רבות לאופן שבו הסביבה החברתית והרגשית שלנו חודרת פנימה ומשפיעה על התפקוד הביולוגי שלנו. 

מסקנות - לקראת רפואה אינטגרטיבית

התמונה המצטיירת מצביעה על כך שעל מערכת הבריאות לאמץ גישה הרבה יותר מקיפה והוליסטית לריפוי. במקום להתמקד רק בסימפטומים הפיזיים, יש להתייחס למכלול הגורמים שעשויים להשפיע על בריאותו של אדם - החל מהיסטוריה רפואית משפחתית, דרך חוויות חיים מעצבות, ועד לאיכות הקשרים עם הסביבה הקרובה. יש לשלב התערבויות פסיכולוגיות לצד הטיפול הרפואי השגרתי, ולתת למטופלים כלים לווסת רגשות ולצמצם לחצים. במישור החברתי הרחב יותר, יש לקדם מדיניות שמעודדת חיים מאוזנים ובריאים, כמו הגבלת שעות העבודה, חופשות לידה נדיבות וסביבות עבודה תומכות. ובעיקר, יש לעורר בכל אחד ואחת מאיתנו מוטיבציה לקחת אחריות על הבריאות והרווחה הכוללת שלנו - להכיר בכוחנו לבחור בכל רגע נתון את המחשבות, הרגשות והמעשים שמקדמים חיים טובים ושלמים. 

הבריאות, כמו גם המחלה, מתחילה בתוכנו. בחירה אמיצה לחיות בהלימה עם הערכים והצרכים האמתיים שלנו, מתוך חמלה ואהבה לעצמנו, היא הצעד הראשון בדרך לקראתריפוי אמיתי. ככל שנהיה מוכנים יותר להתבונן פנימה, להכיר במורכבות הווייתנו כבני אדם, וללמוד לכבד את המסרים העדינים ששולח לנו הגוף והנפש, כך נוכל למנוע סבל מיותר ולהגשים את הפוטנציאל הטמון בנו לחיים של משמעות, יצירה ושמחה.

לקחים להמשך הדרך

אז מה אנחנו יכולים לקחת מכל המידע הזה הלאה? קודם כל, את ההבנה שבריאות היא הרבה יותר מאשר היעדר מחלה. בריאות אמיתית משמעה חיים מלאים, עם אנרגיה ויטלית שזורמת בחופשיות, עם קשר אינטימי וכן עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. כל אחד מאיתנו יכול לאמץ פרקטיקות פשוטות בחיי היומיום שיקדמו את הבריאות במובן הרחב - להתחיל את היום עם כמה נשימות עמוקות או מדיטציה קצרה, לשים לב לתגובות הרגשיות שלנו ולתת להן מקום, להקדיש זמן לתחביבים ולאנשים שממלאים אותנו, לנוח כשאנחנו עייפים, לנוע בדרכים שמסבות לנו הנאה, לבטא הכרת תודה על מה שיש.

בתוך עולם תחרותי ורווי לחצים, עצם ההתמקדות בדברים אלו יכולה להרגיש כמו מרד. היא דורשת מאיתנו לצאת מהאוטומט, להאט, להטיל ספק בהנחות שלפיהן התנהלנו שנים. אבל ברגע שאנחנו מבינים את ההשפעה העצומה שיש לבחירות הקטנות על חווית החיים שלנו בטווח הארוך, קשה להישאר אדישים. התהליך לא תמיד יהיה קל או מיידי, אך ככל שנתמיד בו נוכל לחוש שינוי של ממש - יותר קלות, יותר אושר, יותר בהירות ותחושת משמעות.

המסע לקראת בריאות הוא בסופו של דבר מסע להיות יותר אנושיים, במלוא מובן המילה. הוא מזמין אותנו להניח את השריון שעטינו כדי להתמודד עם העולם, ולהתחבר מחדש לפגיעות ולעוצמה שבתוכנו. להכיר בצל ובאור שמרכיבים את מי שאנחנו, לחבק את הכאב והשמחה גם יחד. זהו תהליך מתמשך של גילוי עצמי, קבלה והתרחבות. אם נצעד בו בעדינות ובאומץ, נזכה בשלווה ובסיפוק שלא תלויים בנסיבות חיצוניות. נזכה, אולי בפעם הראשונה, להרגיש באמת שלמים, חופשיים ואהובים. וזוהי המתנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק לעצמנו ולעולם.

תובנות מרכזיות מתוך המאמר:

1. לא ניתן להפריד בין הנפש לגוף - הם מערכת אחת.

2. דיכוי הכעס הבריא מהווה גורם סיכון משמעותי למחלות.

3. דפוסי התנהגות לא מודעים שמקורם בילדות יכולים לגרום למחלות כרוניות בבגרות. 

4. הצורך להיות נחמד ולרצות תמיד אחרים על חשבון עצמנו פוגע בבריאותנו.

5. דיכוי הרגשות מדכא את מערכת החיסון.

6. חשוב ללמוד לבטא את הרגשות האותנטיים שלנו, גם אם זה מאיים על יחסי ההתקשרות שלנו.

7. כדי למנוע מחלות, או להתמודד עם מחלה קיימת ביעילות, עלינו ללמוד לשים גבולות ולומר לא כשצריך.

8. כדי לרפא את עצמנו, עלינו להפוך למודעים לדפוסים הלא בריאים שלנו ולשנות אותם.

9. לחץ כרוני נובע מדיכוי הרגשות ומאי יכולת לבטא אותם.

10. ריפוי עצמי דורש מחויבות יומיומית ועבודה פנימית.

"כשאנחנו לומדים לכבד את הצרכים והרגשות האמיתיים שלנו, אנו הופכים למרפאים של עצמנו".

עצות מעשיות מהמאמר:

1. היו מודעים לדפוסי ההתנהגות הלא בריאים שלכם ולמקורם.

2. למדו לבטא את הרגשות האותנטיים שלכם, במיוחד כעס בריא.

3. שימו גבולות בריאים ואל תפחדו לומר לא כשצריך. 

4. תנו עדיפות לצרכים שלכם על פני הצורך לרצות אחרים.

5. עשו עבודה רגשית ורוחנית יומיומית כדי לרפא את עצמכם.

6. האמינו ביכולת שלכם להבריא, גם אם יש לכם מחלה כרונית.

מנטרות

1. במקום "אני תמיד חייב לרצות אחרים", תגידו "אני בוחר לכבד את הצרכים והרגשות שלי".

2. במקום "אני לא יכול להראות חולשה או פגיעות", תגידו "אני מקבל את עצמי על כל הפגמים והחולשות שלי".

3. במקום "אני חייב להיות מושלם כדי שיאהבו אותי", תגידו "אני ראוי לאהבה ללא תנאי".

4. במקום "אני תמיד צריך לעזור לאחרים לפני שאני עוזר לעצמי", תגידו "העזרה לעצמי מאפשרת לי לעזור טוב יותר לאחרים".

5. במקום "אני צריך להדחיק את הכעס שלי", תגידו "הכעס שלי בריא וחשוב שאבטא אותו".

שאלות מעוררות מחשבה:

1. במה אתם מרגישים שאתם משלמים מחיר בבריאות שלכם כדי לרצות אחרים או לעמוד בדרישות חיצוניות?

2. באילו תחומים בחיים אתם מתקשים לשים גבולות ולבטא את עצמכם באופן אותנטי?

3. כיצד לדעתכם התנהגות ההורים שלכם השפיעה על דפוסי ההתנהגות שלכם?

4. באלו דרכים אתם יכולים לכבד יותר את הצרכים והרגשות האמיתיים שלכם?

5. כיצד אתם מתכוונים ליישם את המסרים של הרצאה זו בחייכם?

בחן את תודעתך:

1. האם תוכלו להיות קשובים יותר לתחושות הפיזיות שלכם ולנסות להבין מה הן מנסות לומר לכם על הרגשות והצרכים שלכם?

2. האם תוכלו לזהות מצב אחד היום שבו אתם אומרים כן מתוך הרגל אבל בעצם הייתם רוצים לומר לא, ולנסות לומר לא בכנות?

3. האם תוכלו להקדיש כמה דקות ביום למדיטציה, נשימות או תרגול רוחני שיעזור לכם להיות מחוברים יותר לעצמכם?

4. האם תוכלו לזהות התנהגות כרונית אחת שפוגעת בכם ולחשוב מהו המקור שלה בעברכם ואיך הייתם יכולים להתחיל לשנות אותה?

5. האם תוכלו לפנות לעזרה טיפולית או תמיכה כדי להתחיל לפתור חוויות טראומתיות מהילדות שעדיין משפיעות עליכם?

מחלות כרוניות, כמו סרטן, דלקות מפרקים או מחלות אוטואימוניות אינן מקריות | הן תוצר של רגשות וטראומות ד"ר מזרחי אברהם