קהלת ובודהה | על קהלת ובודהה בהיבט הרוחני | ד"ר מזרחי אברהם מכללת טאותרפיה
- Dr Avraham Mizrahi
- Jun 19, 2024
- 17 min read
Updated: Nov 30, 2024
טאותרפיה - המכון הישראלי לטיפול בטראומה והתמכרויות
קהלת הוא אחד מספרי התנ"ך, השייך לקבוצת הספרים המכונים "כתובים" בתנ"ך. הספר נחשב לאחד מכתבי החכמה, יחד עם ספר משלי וספר איוב. קהלת נכתב, ככל הנראה, בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל, למרות שיש מחלוקת בין החוקרים לגבי זמן כתיבתו המדויק. ננסה במאמר לבדוק איך גישתו של הבודהה בארבע האמיתות מתחברת לקהלת ולגישתו לחיים.
ארבע האמיתות | ארבעת האמיתות בגישה הבודהיסטית | מכללת טאותרפיה
קורס 12 הצעדים במכללה המובילה בישראל
לימודי פסיכותרפיה הוליסטית ממוקדת טראומה והתמכרויות
מרכז יום לטיפול בטראומה והתמכרויות, חוסר תפקוד וחוסר איזון נפשי
תוכן הספר קהלת:
"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. ג מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ--שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם. ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים--שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת. ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן--עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה".
1. המחבר: המסורת היהודית מזהה את שלמה המלך כמחבר הספר, ומכך מגיע הכינוי "קהלת" הניתן לו, שמשמעותו "המלך המלמד את הקהל". המחבר מציג את עצמו כבן דוד, מלך בירושלים.
2. נושא מרכזי: הספר מתמקד בהרהורים על משמעות החיים והקיום האנושי. המחבר מתאר את החיפוש אחר האמת והמשמעות האמיתית של החיים דרך חוויותיו האישיות, ומגיע למסקנה שהכל "הבל הבלים" – כלומר, הכל עובר וחסר משמעות.
3. מוטיבים עיקריים:
הבל הבלים: המחבר מדבר על הריקנות והחוסר משמעות שבחיים, בעושר, בעבודה, ובחוכמה.
מעגליות החיים: החיים מתוארים כמעגל בלתי פוסק של לידה ומוות, זריחה ושקיעה, והמחבר מתאר את התחושה שאין חדש תחת השמש.
הזמן והמקריות: המחבר מציין את השפעת הזמן והמקריות על החיים, ומדגיש שאין לאדם שליטה מוחלטת על גורלו.
תענוגות החיים: לצד תחושת ההבל, המחבר מציין את הערך שבמציאת תענוגות בחיים הפשוטים, כמו אכילה, שתייה ושמחה.
4. סגנון: הספר כתוב בצורה של הרהורים ומחשבות אישיות, לעיתים באופן פיוטי ולעיתים בפרוזה. הוא כולל משפטים מפורסמים ופתגמים שנעשו לחלק מהשפה והתרבות העברית.
מסרים:
בסופו של דבר, המחבר מגיע למסקנה שהאדם צריך לחיות את חייו מתוך יראת אלוהים ולקיים את מצוותיו, שכן זהו תפקידו האמיתי של האדם.
קהלת נחשב לאחד הספרים המורכבים והעמוקים בתנ"ך, והוא מעורר למחשבה ודיון עד ימינו.
חייו של בודהה:
בודהה, הידוע גם בשם סידהארתא גאוטמה, היה מייסד הדת הבודהיסטית ואחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות האנושות. להלן תקציר של חייו ותורתו:
1. לידה ומשפחה:
סידהארתה גאוטמה נולד בממלכת שאקיה, באזור שבו נמצאת כיום נפאל, בסביבות שנת 563 לפנה"ס.
הוא היה נסיך ובן למלך סודהודנה ומלכה מאיה. לפי המסורת, נבואות רבות חזו שהוא יגדל להיות מנהיג רוחני דגול או מלך גדול.
2. הארמון והחיים הנוחים:
כנסיך, סידהארתא גודל בחיי מותרות בארמון והוגן מפני כל צורות הסבל והמצוקה של העולם החיצוני.
בנישואיו, הייתה לו אישה בשם יסודהרה, ולהם נולד בן בשם רהולה.
3. ארבעת המראות:
בהיותו בן 29, יצא סידהארתא למסעות מחוץ לארמון. במהלך המסעות ראה ארבעה מראות ששינו את חייו: זקן, חולה, גופה ונזיר.
מראות אלה עוררו בו את השאלה על משמעות החיים והסבל.
4. ההתעוררות והחיפוש:
סידהארתא עזב את הארמון ואת משפחתו, ויצא למסע רוחני כדי למצוא את הדרך לשחרור מהסבל.
הוא למד ממורים שונים וניסה פרקטיקות סגפניות קיצוניות, אך גילה שהן אינן מובילות להארה.
5. ההארה:
בגיל 35, לאחר מדיטציה ארוכה תחת עץ הבודהי (עץ תאנה קדוש), הגיע סידהארתא להארה והפך לבודהה – "הנאור".
בהארתו גילה את ארבע האמיתות הנאצלות ואת הדרך האמצעית.
תורתו של בודהה:
1. ארבע האמיתות הנאצלות:
האמת הראשונה: קיומו של סבל (דוקהה) – כל החיים כרוכים בסבל.
האמת השנייה: מקור הסבל – הסבל נובע מהשתוקקות ותשוקות בלתי פוסקות.
האמת השלישית: היכולת להפסיק את הסבל – ניתן לשחרר את עצמנו מהסבל באמצעות השגת נירוואנה.
האמת הרביעית: הדרך המובילה לסיום הסבל – הדרך הנאצלת בעלת שמונה השלבים, הכוללת הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוז נכון.
2. הדרך האמצעית:
בודהה דגל בדרך האמצעית, המתרחקת מקיצוניות של סיפוק עצמי ושל סגפנות קיצונית.
3. גלגול נשמות וקארמה:
תורתו כוללת את הרעיון של גלגול נשמות וקארמה, אשר מעצבים את חיינו וגורלנו בהתאם למעשינו.
בודהה בילה את שארית חייו בנדידה ברחבי הודו, ללמד את תורתו ולהקים קהילה של נזירים ונזירות (סנגהה). תורתו התפשטה והפכה לאחת הדתות הגדולות והמשפיעות בעולם, עם מיליוני מאמינים ברחבי תבל.
מאפיינים דומים בין התובנות שמציג קהלת לבין תורתו של בודהה.
1. התבוננות בחיים ובסבל:
קהלת: קהלת מתאר את החיים כחסרי משמעות, עם תחושות של הבל ושווא בכל התחומים – בעושר, בחוכמה, בעבודה ובתענוגות.
בודהה: בודהה מתמקד בארבע האמיתות הנאצלות, המתחילות בהבנה שכל החיים כרוכים בסבל (דוקהה), והחיפוש אחר דרך להשתחרר ממנו.
2. חיפוש משמעות ותובנות על החיים:
קהלת: מתאר את החיפוש אחר משמעות בחיים דרך חוויות שונות, ומגיע למסקנה שהכל הוא הבל הבלים, ושאין חדש תחת השמש.
בודהה: בודהה חיפש את האמת על טבע החיים והגיע להארה, בה גילה את ארבע האמיתות הנאצלות ואת הדרך לשחרור מהסבל.
3. התייחסות לזמן ולחוסר הקביעות:
קהלת: מדבר על מעגליות החיים, שאין חדש תחת השמש, והכל עובר וחולף.
בודהה: מדבר על האי-קביעות (אניצ'ה) של כל הדברים בעולם, הכל זמני ומשתנה.
4. השקפה על העושר והתענוגות:
קהלת: מדגיש את חוסר המשמעות שבמרדף אחרי העושר והתענוגות, ומציין שגם בהם יש הבל.
בודהה: מלמד שההשתוקקות לעושר ולתענוגות היא מקור לסבל, ושיש למצוא את הדרך האמצעית בין קיצוניות הסגפנות לסיפוק העצמי.
5. חיפוש אחרי שקט ושלווה פנימית:
קהלת: בסופו של דבר מציע את קיום מצוות אלוהים ויראתו כדרך לחיים של משמעות.
בודהה: מלמד שהדרך האמצעית וההארה הן הדרכים להשגת נירוואנה – שקט ושלווה פנימית ושחרור מהסבל.
6. התובנה שהחיים הם מעבר למה שנראה לעין:
קהלת: מעורר את הקוראים לחשוב מעבר להנאות הרגעיות ולחפש את המשמעות הגדולה יותר.
בודהה: מעודד את ההבנה של טבע הדברים מעבר לתשוקות והסבל האנושיים, והחיפוש אחר הארה.
שני הכתבים מציעים תובנות עמוקות על טבע החיים והקיום האנושי, כל אחד בדרכו, ויכולים להוות מקור השראה להרהורים על החיים והמשמעות שלהם.
כל הצרות שעולות, כל הצרות הללו עולות מהטיפשים, לא מהחכמים.
התבוננות בחיים ובסבל בקהלת ובתורת בודהה
קהלת:
וְשָׂנֵאתִי, אֶת-הַחַיִּים--כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: כִּי-הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: שֶׁאַנִּיחֶנּוּ, לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי. יט וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל, וְיִשְׁלַט בְּכָל-עֲמָלִי, שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; גַּם-זֶה, הָבֶל. כ וְסַבּוֹתִי אֲנִי, לְיַאֵשׁ אֶת-לִבִּי--עַל, כָּל-הֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כא כִּי-יֵשׁ אָדָם, שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת--וּבְכִשְׁרוֹן; וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל-בּוֹ, יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ--גַּם-זֶה הֶבֶל, וְרָעָה רַבָּה. כב כִּי מֶה-הֹוֶה לָאָדָם, בְּכָל-עֲמָלוֹ, וּבְרַעְיוֹן, לִבּוֹ--שֶׁהוּא עָמֵל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כג כִּי כָל-יָמָיו מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹ--גַּם-בַּלַּיְלָה, לֹא-שָׁכַב לִבּוֹ; גַּם-זֶה, הֶבֶל הוּא. כד אֵין-טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְהֶרְאָה אֶת-נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ; גַּם-זֹה רָאִיתִי אָנִי, כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא. כה כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ, חוּץ מִמֶּנִּי. כו כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה; וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים--גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.
קהלת הוא ספר בספרות החכמה התנ"כית המתמקד בחקירת משמעות החיים והתבוננות בטבע האדם והקיום. המחבר, שנחשב לשלמה המלך, משמיע הרהורים על חיי האדם, מעשיו ותחושותיו, ומתאר את חיפושו אחר משמעות בעולם מלא בסבל והבל:
1. הבל הבלים: קהלת חוזר שוב ושוב על המשפט "הבל הבלים, אמר קהלת, הכל הבל". הוא מדבר על תחושת הריקנות והחוסר משמעות שבחיים, בחוכמה, בעושר ובתענוגות. כל הדברים הללו חולפים ואינם נותנים סיפוק אמיתי.
2. מעגליות החיים: קהלת מתאר את החיים כמעגל בלתי פוסק של אירועים ודברים החוזרים על עצמם, כמו מחזורי יום ולילה, לידה ומוות. כל הדברים מתגלגלים ואין חדש תחת השמש.
3. הסבל האנושי: קהלת מתאר את הסבל שנובע מהחיפוש אחר הצלחה חומרית ותענוגות רגעיים, המסתיימים תמיד בתחושת ריקנות ותסכול. הוא מתבונן בניסיונות האנושיים למצוא משמעות וסיפוק, ומגיע למסקנה שאין דבר שהוא בלתי פוסק ומעניק סיפוק אמיתי.
4. החיים הזמניים: התבוננותו של קהלת בחיים מדגישה את זמניותם וחוסר הקביעות שלהם. הכל חולף במהירות ואין דבר שיישאר לנצח.
בודהה:
בודהה מתמקד בתורתו על הסבל (דוקהה) והדרכים להשתחרר ממנו, ומציג את האמיתות הנאצלות ואת הדרך האמצעית כדרך לשחרור:
1. הסבל: האמת הראשונה מדברת על קיומו של סבל בכל תחומי החיים. בודהה מציין שכל החיים כרוכים בסבל, המגיע מרגשות כמו כאב, חוסר סיפוק, והתחושות המשתנות של הנאה וכאב.
2. הסיבות לסבל: האמת השנייה מתארת את מקור הסבל כהשתוקקות, תשוקה ואחיזה. השתוקקות זו נובעת מהרצון הבלתי פוסק להנאות, עושר, וכוח, המובילים לסבל כשהם לא מושגים או כשאובדים.
3. שחרור מהסבל: האמת השלישית מציינת כי ניתן להשתחרר מהסבל באמצעות הכחדת ההשתוקקות והתשוקות, ולהגיע לנירוואנה – מצב של שלווה ושחרור מוחלט מהסבל.
4. הדרך האמצעית: האמת הרביעית מתארת את הדרך לשחרור מהסבל, הידועה כדרך האמצעית, המורכבת משמונה שלבים (הדרך הנאצלת בעלת שמונה השלבים) שמובילים לחיים מאוזנים ומשוחררים מהקיצוניות של סגפנות או סיפוק עצמי.
השוואה בין קהלת ובודהה:
הכרת הסבל וההבל: שני הדמויות מתבוננים בסבל ובחוסר המשמעות שבחיים. קהלת רואה את הכל כהבל חולף, בעוד שבודהה מזהה את הסבל כתוצאה מהשתוקקות ואחיזה.
מעגליות וחוסר קביעות: שניהם מכירים בכך שהחיים הם מעגליים וזמניים. קהלת מתאר את המעגליות של האירועים, ובודהה מדבר על האי-קביעות (אניצ'ה) של כל הדברים.
חיפוש משמעות: קהלת מוצא את המשמעות בקיום מצוות אלוהים ויראתו, בעוד שבודהה מוצא את השחרור מהסבל באמצעות הדרך הנאצלת.
שניהם מציעים תובנות עמוקות על טבע החיים והקיום האנושי, אך כל אחד מהם מגיע למסקנות שונות לגבי הדרך לחיות חיים עם משמעות.
חיפוש משמעות ותובנות על החיים
קהלת:
קהלת הוא ספר חכמה שבו המחבר, שנחשב לשלמה המלך, מתמודד עם השאלות הגדולות של החיים ומשמעותם. הספר הוא אוסף של הרהורים פילוסופיים ומעמיקים על טבע הקיום האנושי, המוות, ההנאות החולפות, והחיפוש המתמיד אחר משמעות אמיתית.
1. ההרהור והחיפוש:
קהלת מתאר את עצמו כאדם חכם שחיפש בחייו את החוכמה והמשמעות. הוא בחן את כל תחומי החיים – עבודה, עושר, חוכמה, תענוגות – והגיע למסקנה שכולם הבל ושווא.
הוא מציין כי גם החוכמה הרבה שלו לא הובילה אותו לאושר או לסיפוק אמיתי. ההרהורים והניסיונות להבין את החיים מובילים אותו לתחושת ריקנות ותסכול.
2. ההנאה והעושר:
קהלת מתאר את ההנאות והעושר כזמניים וחולפים. הוא חקר את חיי העושר וההנאות, ובסופו של דבר הבין שאין בהם סיפוק אמיתי ובלתי משתנה.
העושר וההנאות הם חלקים מהחיים אך הם אינם נותנים משמעות עמוקה או קבועה. הם חולפים ואינם מצליחים למלא את הצורך האנושי במשמעות.
3. חוסר הקביעות והמעגליות:
המחבר מציין את המעגליות של החיים – כל מה שהיה יהיה שוב, ואין חדש תחת השמש. החיים הם מעגל בלתי פוסק של אירועים שחוזרים על עצמם.
הוא מדגיש את חוסר הקביעות של כל הדברים – הכל זמני, חולף ואין דבר שיישאר לנצח.
4. הסבל וההבל:
קהלת מתאר את הסבל והמאמצים האנושיים כמלאים בהבל. כל מה שהאדם עושה – עובד, אוסף עושר, משיג חוכמה – בסופו של דבר אינו מעניק לו סיפוק אמיתי.
הוא מציין שהמרדף אחרי משמעות מוביל לתחושת ריקנות וסבל, שכן כל הדברים חולפים ואין בהם דבר אמיתי ובלתי משתנה.
5. מסקנה:
בסופו של דבר, קהלת מגיע למסקנה שעל האדם לחיות את חייו מתוך יראת אלוהים ולקיים את מצוותיו, שכן זהו תפקידו האמיתי של האדם. זהו הניסיון של קהלת למצוא משמעות בתוך הריקנות וההבל של החיים החולפים.
בודהה:
בודהה (סידהארתה גאוטמה) מתמקד בתורתו בחיפוש אחר אמת ושחרור מהסבל, ובאמצעות הארה, הוא גילה את ארבע האמיתות הנאצלות והדרך האמצעית שמובילות לחיים עם משמעות עמוקה.
1. ההארה והחיפוש:
בודהה היה נסיך שחי חיי מותרות, אך לאחר שראה את ארבעת המראות – זקן, חולה, גופה ונזיר – הוא הבין שחיים אלו אינם מספקים לו משמעות אמיתית.
הוא עזב את הארמון ויצא למסע חיפוש אחר האמת, במהלכו ניסה פרקטיקות סגפניות קיצוניות אך גילה שגם בהן אין סיפוק אמיתי.
2. ארבע האמיתות הנאצלות:
לאחר מדיטציה ארוכה תחת עץ הבודהי, הגיע בודהה להארה וגילה את ארבע האמיתות הנאצלות:
האמת הראשונה: קיומו של סבל (דוקהה) – כל החיים כרוכים בסבל.
האמת השנייה: מקור הסבל – הסבל נובע מהשתוקקות ותשוקות בלתי פוסקות.
האמת השלישית: היכולת להפסיק את הסבל – ניתן לשחרר את עצמנו מהסבל באמצעות השגת נירוואנה.
האמת הרביעית: הדרך המובילה לסיום הסבל – הדרך הנאצלת בעלת שמונה השלבים.
3. הדרך האמצעית:
בודהה גילה שהסגפנות הקיצונית והחיים המלאים בסיפוק עצמי אינם מובילים לשחרור מהסבל. הוא מצא את הדרך האמצעית, שהיא דרך מאוזנת בין הקיצוניות.
4. המשמעות והנירוואנה:
עבור בודהה, המשמעות האמיתית של החיים היא להשתחרר מהסבל ולהגיע לנירוואנה – מצב של שלווה מוחלטת ושחרור מכל השתוקקות ותשוקות.
השגת נירוואנה היא הדרך לחיים עם משמעות עמוקה, מעבר לכל ההנאות החולפות והסבל של הקיום האנושי.
השוואה:
קהלת: חיפש משמעות בכל תחומי החיים החולפים והגיע למסקנה שהכל הבל. הוא מצא את המשמעות בקיום מצוות אלוהים ויראתו.
בודהה: חיפש את האמת והשחרור מהסבל, וגילה את ארבע האמיתות הנאצלות ואת הדרך האמצעית, שמובילות לנירוואנה ולחיים עם משמעות עמוקה.
שני הדמויות מציגות חיפוש עמוק אחר משמעות בחיים, כל אחד בדרכו, והן מציעות תובנות שונות אך עמוקות על טבע הקיום האנושי והדרך לחיים עם משמעות.
התייחסות לזמן ולחוסר הקביעות
קהלת
קהלת מדגיש את זמניותם וחוסר הקביעות של הדברים בעולם, ומביע תחושות של ריקנות והעדר משמעות בעקבות זאת.
קהלת פרק ג
א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
ב עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;
עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.
1. המעגליות של החיים:
קהלת מדבר על כך שאין חדש תחת השמש. כל מה שהיה כבר היה, וכל מה שיהיה כבר היה בעבר.
המחזוריות הזו של האירועים והשגרה האנושית גורמת לו לראות את החיים כמלאים בחזרתיות וריקנות, שכן הכל חוזר על עצמו ואין שום דבר חדש או מפתיע.
2. זמניות והבל:
קהלת משתמש במונח "הבל" לתאר את הטבע הזמני והחולף של כל הדברים בעולם. הוא רואה את החיים כמעבריים וחסרי קביעות, דבר שמוביל לתחושת ריקנות ואובדן משמעות.
הוא מדבר על כך שהחיים וההנאות הם קצרי מועד וחולפים במהירות. מה שאדם משיג או עושה בחייו, בין אם זה עושר, חוכמה או תענוגות, בסופו של דבר נעלם.
3. הזמן החולף:
קהלת מתאר את החיים כהולכים ונעלמים עם הזמן. הזמן חולף מהר, והחיים של האדם הם קצרים וחולפים לעומת נצחיות היקום.
הוא מדגיש את העובדה שהכל עובר ואינו נשאר לנצח, מה שגורם לתחושת חוסר יציבות והבנה שהכל זמני.
בודהה
בודהה מלמד את עקרון האי-קביעות (אניצ'ה), שהוא אחד מהעקרונות המרכזיים בתורתו. הוא מתאר את כל הדברים כזמניים ומשתנים, ומסביר כיצד הבנה עמוקה של האי-קביעות יכולה להוביל לשחרור מהסבל.
1. העקרון של אניצ'ה (אי-קביעות):
בודהה מדגיש שכל הדברים בעולם הם זמניים ומשתנים. שום דבר אינו קבוע או נצחי, הכל נמצא בתהליך מתמיד של שינוי.
הבנה והפנמה של עקרון זה היא מרכזית לתורתו של בודהה ומובילה לשחרור מהסבל.
2. הקשר בין אי-קביעות לסבל:
השתוקקות ואחיזה לדברים זמניים הם המקור לסבל. כאשר אנשים נאחזים בדברים מתוך תקווה שהם יישארו קבועים, הם חווים אכזבה וסבל כשהם משתנים ונעלמים.
הבנה שכל הדברים חולפים ומשתנים מאפשרת לאדם לשחרר את האחיזה והשתוקקות, וכך להפחית את הסבל.
3. התבוננות והשחרור:
תרגול המדיטציה והתבוננות על הטבע הזמני של הדברים מוביל לשחרור מהסבל. כאשר האדם מבין ומפנים את האי-קביעות, הוא מפסיק להשתוקק ולהיאחז בדברים, ומגיע לשלווה פנימית.
ההבנה שהכל משתנה וחולף היא מפתח להשגת נירוואנה, מצב של שלווה מוחלטת ושחרור מהסבל.
השוואה בין קהלת ובודהה
קהלת: מתבונן בחיים ומסיק שכל הדברים הם הבל וזמניים. התחושה שהכל חולף מובילה אותו לתחושת ריקנות וחוסר משמעות. הוא מדגיש את הזמניות כחלק מרכזי בהרהוריו על החיים.
בודהה: מתבונן בחיים ומלמד שכל הדברים הם זמניים ומשתנים (אניצ'ה). ההבנה והפנמה של עקרון זה מובילות לשחרור מהסבל ולהשגת נירוואנה. הוא רואה בזמניות הזדמנות לשחרור ולהשגת שלווה פנימית.
מסקנה
שני הוגי הדעות מתבוננים בזמניות ובחוסר הקביעות של החיים, אך כל אחד מהם מגיע למסקנות שונות לגבי המשמעות והתגובה לזמניות זו. קהלת רואה בכך מקור לריקנות והבל, בעוד שבודהה רואה בכך הזדמנות לשחרור והפחתת הסבל.
השקפה על העושר והתענוגות
קהלת:
א וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ--מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. ג וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם--אֵת אֲשֶׁר-עֲדֶן, לֹא הָיָה: אֲשֶׁר לֹא-רָאָה אֶת-הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עָמָל, וְאֵת כָּל-כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה--כִּי הִיא קִנְאַת-אִישׁ, מֵרֵעֵהוּ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. ה הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת-יָדָיו, וְאֹכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ. ו טוֹב, מְלֹא כַף נָחַת--מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל, וּרְעוּת רוּחַ. ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין-לוֹ, וְאֵין קֵץ לְכָל-עֲמָלוֹ--גַּם-עיניו (עֵינוֹ), לֹא-תִשְׂבַּע עֹשֶׁר; וּלְמִי אֲנִי עָמֵל, וּמְחַסֵּר אֶת-נַפְשִׁי מִטּוֹבָה--גַּם-זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע, הוּא. ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם. י כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ. יא גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם. יב וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק. יג טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. יד כִּי-מִבֵּית הָסוּרִים, יָצָא לִמְלֹךְ: כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ, נוֹלַד רָשׁ. טו רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַחַיִּים, הַמְהַלְּכִים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ--עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו. טז אֵין-קֵץ לְכָל-הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-הָיָה לִפְנֵיהֶם--גַּם הָאַחֲרוֹנִים, לֹא יִשְׂמְחוּ-בוֹ: כִּי-גַם-זֶה הֶבֶל, וְרַעְיוֹן רוּחַ. יז שְׁמֹר רגליך (רַגְלְךָ), כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל-בֵּית הָאֱלֹהִים, וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח: כִּי-אֵינָם יוֹדְעִים, לַעֲשׂוֹת רָע.
קהלת מציג השקפה סקפטית על העושר והתענוגות, ומתאר אותם כזמניים וחסרי משמעות אמיתית.
1. הבל הבלים:
קהלת מדגיש שהעושר והתענוגות הם הבל, כלומר, הם חולפים ואינם מספקים משמעות או סיפוק אמיתי. הוא רואה בעושר ובהנאות החולפות דבר זמני שאינו משאיר חותם מתמשך.
2. חיפוש העושר והתענוגות:
קהלת מספר על ניסיונותיו לחפש משמעות דרך העושר והתענוגות. הוא מתאר את הצבירה של עושר רב, בניית בתים, נטיעת כרמים, וצבירת כסף וזהב, אך בסופו של דבר מסיק שהכל הבל.
גם ההנאות הגשמיות, כמו יין, שירה וריקודים, לא נתנו לו סיפוק אמיתי והיו גם הן הבל.
3. תחושת הריקנות:
למרות כל עושרו והנאותיו, קהלת חש ריקנות וחוסר סיפוק. הוא מגלה שכל מה שהשיג לא נותן לו תחושת משמעות עמוקה או אושר מתמשך.
הוא מבין שהעושר והתענוגות אינם מביאים לסיפוק אמיתי אלא מובילים לאשליה זמנית של אושר.
4. הגישה המתונה:
בסופו של דבר, קהלת מציע גישה מתונה לחיים. הוא מדגיש את החשיבות של הנאה מהדברים הפשוטים והיומיומיים, כמו אכילה ושתייה, אך לא כסוף מטרה אלא כחלק מההבנה של קיום זמני וחולף.
הוא מציע שהאדם יחיה את חייו במודעות לזמניות ולחוסר הקביעות של כל הדברים, ויתמקד בקיום מצוות אלוהים ויראתו.
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא-יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי-אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם-זֶה, הָבֶל. י בִּרְבוֹת, הַטּוֹבָה, רַבּוּ, אוֹכְלֶיהָ; וּמַה-כִּשְׁרוֹן, לִבְעָלֶיהָ, כִּי, אִם-ראית (רְאוּת) עֵינָיו. יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע, לֶעָשִׁיר--אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ, לִישׁוֹן. יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא, בְּעִנְיַן רָע; וְהוֹלִיד בֵּן, וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא; וּמְאוּמָה לֹא-יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ, שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ. טו וְגַם-זֹה רָעָה חוֹלָה, כָּל-עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ; וּמַה-יִּתְרוֹן לוֹ, שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ. טז גַּם כָּל-יָמָיו, בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל; וְכָעַס הַרְבֵּה, וְחָלְיוֹ וָקָצֶף. יז הִנֵּה אֲשֶׁר-רָאִיתִי אָנִי, טוֹב אֲשֶׁר-יָפֶה לֶאֱכוֹל-וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת-הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי-חַיָּו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים--כִּי-הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְלָשֵׂאת אֶת-חֶלְקוֹ, וְלִשְׂמֹחַ, בַּעֲמָלוֹ--זֹה, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה, יִזְכֹּר אֶת-יְמֵי חַיָּיו: כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה, בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.
בודהה:
בודהה מציג השקפה מעמיקה על העושר והתענוגות, ורואה בהם מקור לסבל וקשיים.
1. השתוקקות והאחיזה:
בודהה מלמד שהשתוקקות ואחיזה לעושר ולתענוגות הם המקור לסבל האנושי (דוקהה). התשוקות הבלתי פוסקות והמאמצים להשיג הנאה מובילים לתחושת חוסר סיפוק וכאב כאשר הדברים הזמניים והחולפים נעלמים.
2. הבנת הסבל:
בודהה מציין שהבנת הסבל נובעת מההכרה שהחיים מלאים בתשוקות ואחיזות זמניות. השגת עושר ותענוגות אינה מובילה לאושר אמיתי אלא רק מגבירה את הסבל כשהם נעלמים.
3. הדרך האמצעית:
בודהה מציע את הדרך האמצעית, שהיא דרך מאוזנת בין הקיצוניות של סגפנות ושל סיפוק עצמי. הוא מדגיש שההשתוקקות לעושר ולתענוגות אינה מובילה לשחרור מהסבל.
הדרך האמצעית כוללת חיים מאוזנים שמתרחקים מקיצוניות ומתרכזים בהתפתחות רוחנית והפחתת ההשתוקקות.
4. נירוואנה ושחרור:
ההשגה של נירוואנה, מצב של שלווה מוחלטת ושחרור מהסבל, מתאפשרת על ידי הפחתת ההשתוקקות והאחיזה לעושר ולתענוגות.
בודהה מלמד שהאדם יכול להשתחרר מהסבל ולהגיע לשלווה פנימית על ידי התנתקות מההשתוקקות והתשוקות החומריות.
השוואה בין קהלת ובודהה
קהלת: רואה בעושר ותענוגות דבר זמני וחסר משמעות, ומציע הנאה מתונה מהחיים היומיומיים מתוך הבנה של הזמניות.
בודהה: רואה בהשתוקקות לעושר ולתענוגות מקור לסבל, ומציע דרך מאוזנת של הפחתת ההשתוקקות כדי להגיע לשחרור מהסבל ולנירוואנה.
מסקנה
שני המנהיגים מציעים תובנות שונות אך משלימות על העושר והתענוגות. קהלת רואה בהם הבל זמני ואילו בודהה רואה בהם מקור לסבל. שניהם מדגישים את החשיבות של חיים מאוזנים ומודעות לזמניות של כל הדברים בחיים.
קהלת ובודהה | על קהלת ובודהה בהיבט הרוחני | ד"ר מזרחי אברהם מכללת טאותרפיה
חיפוש אחרי שקט ושלווה פנימית
קהלת:
קהלת מציג מסע מורכב בחיפוש אחר שקט ושלווה פנימית דרך חוויות חיים שונות והבנה עמוקה של טבע האדם והקיום.
1. החיפוש דרך חוכמה ועושר:
קהלת חיפש משמעות ושקט פנימי דרך צבירת חוכמה ועושר. הוא בחן את חיי המותרות וההנאות, אך מצא שגם הם הבל ואינם מביאים שלווה פנימית אמיתית.
2. הבנת ההבל:
במהלך החיפוש שלו, קהלת מבין שהכל הבל הבלים. החיפוש אחר משמעות חומרית ותענוגות אינו מביא לשקט פנימי. הוא מבין שהחיים זמניים וחולפים במהירות, מה שמוביל אותו לתחושת ריקנות.
3. הנאה מהפשוט:
קהלת מציע להנות מהדברים הפשוטים בחיים כמו אכילה ושתייה, ולעבוד מתוך סיפוק. הוא מדגיש שההנאות הקטנות והפשוטות הן אלו שמביאות סיפוק ושקט פנימי.
הוא ממליץ לחיות את החיים במודעות לזמניות שלהם, להנות מהרגעים הפשוטים והיומיומיים.
4. יראת אלוהים וקיום מצוות:
בסופו של דבר, קהלת מסיק שעל האדם לחיות את חייו מתוך יראת אלוהים ולקיים את מצוותיו. הוא רואה בכך את הדרך לשקט פנימי ומשמעות אמיתית.
הוא מאמין שקיום מצוות ויראת אלוהים מביאים לאדם שלווה פנימית וממלאים את חייו במשמעות.
בודהה:
בודהה מציע דרך שיטתית להשגת שקט ושלווה פנימית דרך הבנה עמוקה של טבע הקיום ותרגולים רוחניים.
1. הבנת הדוקהה:
בודהה מתחיל בהבנת הסבל (דוקהה). הוא מציין שכל החיים כרוכים בסבל שמקורו בהשתוקקות ואחיזה. ההבנה שכל הדברים זמניים ומשתנים מובילה לשחרור מהסבל.
2. ארבע האמיתות הנאצלות:
בודהה מציע את ארבע האמיתות הנאצלות כמסגרת להשגת שלווה פנימית:
האמת הראשונה: קיומו של סבל – הכרה בכך שהחיים מלאים בסבל.
האמת השנייה: מקור הסבל – הבנה שהסבל נובע מהשתוקקות ואחיזה.
האמת השלישית: היכולת להפסיק את הסבל – ניתן להשתחרר מהסבל על ידי הפסקת ההשתוקקות.
האמת הרביעית: הדרך המובילה לסיום הסבל – הדרך הנאצלת בעלת שמונה השלבים.
3. הדרך הנאצלת בעלת שמונה השלבים:
- הדרך הנאצלת כוללת שמונה שלבים שמובילים לשקט ושלווה פנימית:
- הבנה נכונה: ראיית הדברים כפי שהם באמת.
- כוונה נכונה: חיות מתוך כוונה טהורה וללא השתוקקות.
- דיבור נכון: דיבור אמיתי, חומל ולא פוגע.
- פעולה נכונה: פעולה מוסרית וחומלת.
- פרנסה נכונה: עיסוק במקצועות שאינם מזיקים לאחרים.
- מאמץ נכון: השקעה במאמץ נכון לשיפור עצמי.
- תשומת לב נכונה: מודעות רגעית לכל מה שקורה בגוף ובנפש.
- ריכוז נכון: תרגול מדיטציה להשגת ריכוז ושלווה פנימית.
4. מדיטציה והארה:
תרגול המדיטציה הוא חלק מרכזי בתורתו של בודהה. המדיטציה עוזרת להבין את הטבע הזמני של הדברים, לשחרר את ההשתוקקות ולהגיע לשלווה פנימית.
השגת הארה (נירוואנה) היא המטרה הסופית, שבה האדם משתחרר מכל השתוקקות וסבל ומגיע למצב של שלווה מוחלטת.
השוואה בין קהלת ובודהה:
קהלת: רואה בשקט הפנימי ובשלווה את התוצאה של חיים במודעות לזמניות, הנאה מהדברים הפשוטים, וקיום מצוות אלוהים.
בודהה: מציע דרך שיטתית להשגת שלווה פנימית דרך הבנת הסבל, הפסקת ההשתוקקות, ותרגול מדיטציה, שמובילה לשחרור והארה.
שני המנהיגים מציעים דרכים שונות להשגת שקט ושלווה פנימית, אך שניהם מדגישים את החשיבות של הבנה עמוקה של טבע החיים וזמניותם כחלק מרכזי מהמסע להשגת שלווה אמיתית.
Opmerkingen